אלימות ותרופות

גבר בן 32 מתגורר במסגרת מוגנת עקב אלימות כלפי משפחתו וכלפי אנשים בכל סביבה בה הוא נמצא.

רופאים פסיכיאטרים בבתי חולים ובקליניקות פרטיות רשמו מגוון תרופות מהחדישות ביותר במטרה למתן את האלימות.

הכל התחיל בצורה די תמימה. האיש נכנס למשבר נפשי די קל עם תופעות של תוקפנות מילולית והנפת ידיים. הרופא הפסיכיאטר המליץ על תרופת הרגעה קלה. התוקפנות גברה ובעקבותיה עליה במינון כך הלאה... יותר תוקפנות יותר תרופות.

כמוצא אחרון התגבשה החלטה אצל הרופאים לנסות תרופה פסיכיאטרית חדישה כדי להתחיל תרופה זו היה צורך להפסיק את כל מגוון התרופות בהן השתמש האיש.

הנס הגדול קרה. ככל שירדו התרופות כן פחתה האלימות. היום הוא במצב כמעט אופטימאלי, כמעט בלי תרופות וללא אלימות וללא התרופה החדישה.

כדאי מאד לקחת תמיד בחשבון את האפשרות שהתרופות עצמן הם הגורם להפרעות בתפקוד ולעיתים אף תורמים להחרפה בנטייה לתוקפנות ואלימות. תמיד כדאי לערב גורמים טיפוליים קהילתיים כחלק מתוכניות ההתערבות כי אף גורם לבד, רופאים או כל גורם טיפולי אחר לא כולל במאגר הכלים שלו את מכלול האפשרויות לטיפול.